גזר דין בתיק הע"ז 2425-09

1.      נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקה בלא היתר של ארבעה עובדים זרים, תושבי איו"ש (עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991 [להלן גם: "החוק"]).

2.      עיון בכתב האישום, שהוגש  ביום 28/4/09 מעלה כי ארבעת העובדים הועסקו על ידי הנאשמת 1 ביום 28/3/07 בביצוע עבודות טפסנות באתר בניה בהרחבה שבמושב שדה דב. לנאשם 2 יוחסה אחריות לעבירה בהיותו מנהל פעיל של הנאשמת (עבירה לפי סעיף 5 לחוק).

3.      בישיבת הקראה שהתקיימה ביום 24/3/11 הודו הנאשמים בביצוע העבירות שיוחסו להם והתיק נדחה לשמיעת טיעונים לעונש. ישיבת הטיעון לעונש התקיימה ביום 21/10/12 ובמהלכה השמיעו הצדדים את טענותיהם כדלקמן:

4.      ב"כ המאשימה טען כי ארבעת העובדים נשוא כתב האישום הועסקו על ידי הנאשמים שלא כדין שעה שאשרות העבודה שהחזיקו היו ע"ש מעסיק אחר. ב"כ המאשימה מציין כי נגד הנאשמת ננקטו הליכים מנהלים וההליך הפלילי דנן ננקט לנוכח ריבוי עבירות.

5.      עוד טען ב"כ המאשימה כי מדובר בעבירה ממניעים כלכלים, וכי נדרשת הרתעה כלכלית משמעותית למניעתה. על רקע האמור, ובשים לב לכך שיש לשקול לקולא את העובדה שהנאשמים הודו בביצוע העבירה בישיבת ההקראה, עתר ב"כ המאשימה לקנס בשיעור מחצית מהקנס הפלילי המקסימלי בגין כל אחד מהעובדים (4*58,400 ש"ח) וכן ביקש כי הנאשמת 1 תחתום על התחייבות להמנע בעבירה וכי הנאשם 2 יהיה ערב לתשלום הקנס וההתחייבות.

6.      ב"כ הנאשמים טען כי כי מדובר בעבירה שבוצעה לפני כחמש שנים ולאחריה לא ביצעו הנאשמים עבירות נוספות. לטענתו הנאשמים סברו בתום לב כי העסקת העובדים, אשר אין חולק כי החזיקו באישור כניסה לישראל (על שם מעביד אחר) איננה מהווה עבירה פלילית. עוד נטען לנאשם 2 נגרם עינוי דין מאחר שכתבי אישום אחרים שהוגשו נגדו (כמנהל של חברה אחרת) כבר הסתיימו בהסדרי טיעון לאחר שהדיון בתיקים אוחד (ראה ת.פ. (ב"ש) 1748/08 ותיקים אחרים ו - ת.פ. (ת"א) 2268/09 מ"י נ' ס.מ. אודליה בע"מ ואח') לטענתו כעת הוא נאלץ להתמודד עם הליך נוסף, שהיה מקום לאחדו עם ההליכים האחרים. ב"כ הנאשם מבקש כי העונש שיגזר על הנאשם בתיק זה יהיה דומה לכללים שהכתיבו את הסדרי הטיעון בתיקים האחרים (היינו לנאשמת 1 קנס בשיעור 10,000 ש"ח לכל עובד, ולנאשם 2 קנס בשיעור 2,000 ש"ח לכל עובד).

7.      ב"כ הנאשם הוסיף ופירט ביחס למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם 2 שלו חובות בסך קרוב ל- 900,000 ש"ח.

הכרעה

8.      כידוע, העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים ביותר, ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שלא היתה הקפדה על כך שעובדים זרים ישובו לארצותיהם עם פקיעת אשרת העבודה. לכל אלה הצטרפה תופעת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של העובדים הזרים, אשר התרחשה בהיקף גדול מצד חלק מהמעסיקים, ופגעה בערכי יסוד של החברה ובדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י עת קבע כדלקמן:

"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו)

9.      דא עקא, שבמקרים רבים ההרתעה שיוצר הקנס המנהלי איננה מספקת, ומי שהוטל עליו קנס מנהלי איננו נרתע מלשוב ולבצע עבירות דומות. במקרה כזה הוסמך תובע לנקוט הליך פלילי יזום. אשר על כן, כדבר שבשגרה, מקום שמדובר בהליך פלילי יזום, נקודת ההנחה היא שקנס בשיעור הקנס המנהלי לא יצר את ההרתעה הנדרשת ויש מקום להחמיר בענישה.

10.  בתיק זה עניין לנו בכתב אישום יזום, אשר הוגש, לכאורה, לאחר שכבר התנהלו נגד הנאשמת 1 הליכים בגין עבירות קודמות. בהקשר זה אציין כי לא הומצא לבית הדין מידע מלא וקונקרטי לגבי עברה הפלילי והמנהלי של הנאשמת 1, ולכן לא ברור האם העבירה בתיק זה בוצעה (בשנת 2007) לאחר שהנאשמת כבר הורשעה או שילמה קנסות מנהליים בגין עבירות דומות, בהעדר מידע קונקרטי בעניין העבר האכיפתי הנוגע לנאשמת 1 יש קושי למצות עימה את הדין, כפי שנעשה בדרך כלל כלפי מי שמעשיו מלמדים כי הוא ממשיך לבצע עבירות למרות הליכי האכיפה שננקטים נגדו.

11.  עוד אציין, כי בענייננו מדובר בהעסקה של עובדים שהחזיקו היתר העסקה אצל מעביד אחר, ולא בהעסקה של עובדים שהסתננו לארץ ללא היתר ובמובן זה נסיבות ביצוע העבירה אינן מן החמורות ביותר.

12.  ביחס לטענות הנאשמים בדבר הסדרי הטיעון בתיקים האחרים אציין כי בענייננו כתב האישום הוגש זמן קצר יחסית לאחר ביצוע העבירה, ובכך שונה העניין דנן מההליכים שהתנהלו נגד הנאשם 2 בתיקים האחרים, בבית דין זה ובבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

13.  לנוכח כל האמור, ובשים לב לכך שהנאשמת 1 הודתה בביצוע העבירה בישיבת ההקראה הראשונה, עובדה המצדיקה כשלעצמה הקלה בעונש, ניתן לקבוע כי מתחם הקנס המתאים לכל אחת מארבע העבירות בנסיבות דנן נע בין 10,000 ש"ח ל- 30,000 ש"ח לעבירה.

14.  על יסוד כל האמור לעיל, מתוך שנתתי משקל משמעותי לעובדה שהנאשמים הודו בעבירה המיוחסת להם ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר, החלטתי לגזור על הנאשמת 1 קנס בסך 80,000 ש"ח (20,000 ש"ח לכל עבירה) ועל הנאשם 2 קנס בסך 20,000 ש"ח (5,000 ש"ח לכל עבירה). הקנסות ישולמו 20 תשלומים שווים, החל מיום 1/1/13 בכל 1 לחודש.

15.  בנוסף, אני מורה כי עד ליום 1/1/13 יחתמו הנאשמים על התחייבות בסך 100,000 ש"ח, להמנע מעבירה לפי סעיף 2 (א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991, בתוך תקופה של שלוש שנים.

16.  זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 ימים.

ניתן היום,  כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: